ברגע הזה שלפניי
פרצופיי ואנשי המעשה
נלהט לחשוב על העתיד
האם יאיר פנים.
ביום של אור כזה
תומכיי האנדרטאות
מצביעים לעברי
רוצים לשאול
והנרות ממאנים להיגמר
זה הזיכרון היפה
של לראות אותם ביחד
רצים במדרון ההר
רצים עד לפה
והזיכרון מה הוא אומר
מלווה בדמעות ובגעגועים
אומר לעצמו
עד לפה עד לכאן
עד לאבן הזו
שעליה רשומים בסדר
כל שמות הנשמות
הדולקות ונותנות את האור
והאור שלי זה הנשמות שמסתובבות
רוצות שנזכור אותן
ולי, זה אף פעם לא נמאס
כמו השמש וכך גם הירח
הנרות מסרבים להכבות
הם דולקים לנצח
והנרות ממשיכים לדלוק
הם מסרבים להכבות
כמו הלב שלי שבתוך הוא פועם
כמו פרח שמסרב להיעלם
כך הוא זכרוני
לאותן הנשמות השותקות
לאותן הנשמות האסורות
אלוהים תן לנו תקווה
אני יודע שזה לא מאוחר
כך להתפלל אליך
תמיד להצביע לעברך
ועברך הוא אותו זיכרון שותק
הלוואי ויהיה נס
כי לי זה אף פעם לא נמאס
כי אני יודע שאפשר
כמו השמש וכך גם הירח
הנרות מסרבים להכבות
הם דולקים לנצח.
-------------------------------
יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה